כמו כל טיפול, גם הטיפול הזה התחיל בשיחה- "יש לי הרבה בעיות; ההשמנה שלי, כאבי ברכיים, כאבי פרקים באופן כללי, חוסר גמישות, לחץ דם , חרדות... מספיק בינתיים, לא?"
עבר למזרון- "איך שהנחת עליי יד, מיד הרגשתי כל כך גמישה, כמו בצק שמניחים עליו מערוך ומיד נמתח לכל הכיוונים." המשיך בתובנה שתורגמה למטופלת- "תראי איך הגוף שלך זוכר ויודע מה לעשות, אנחנו כאן כדי להזכיר לו." אני עוצרת כאן לרגע, נכון שתמיד מתנגנת אצלי מוזיקה בחדר טיפולים? מעין פלייליסט מעורבב כזה, מוזיקת עולם, נעימות פסנתר ועוד?
נמשיך... :-)
והסתיים בקול תרועה תרתי משמע!
בדיוק בסוף, בדיוק ברגע שניתקתי מגע, בדיוק כשהיא אומרת לי: " אני מרגישה גמישה ומלאת תקווה, איזה טיפול.."
בדיוק ברגע הקסום הזה... לאונרד כהן "שמע" את משאלת הלב שלה ובפלייליסט התנגן הפזמון של הללוּיה.
שלך,
מיכל